כמו כולם גם אני אוהב ללכת ברחובות מוארים. יש רחובות שאליהם אני לא אוהב להגיע ומהם אני משתדל להימנע אבל אם אני מוצא את עצמי
הולך בסמטה חשוכה
או רחוב לא נעים,
הדבר הראשון שאני עושה
הוא לנסות ולהרגיש בבית. איך שאני מרגיש את תחושת הפחד
או הזרות אני לוקח נשימה
ובמקום להגביר קצב
אני מאט. אני הולך ברחוב
כאילו שזה הרחוב שלי,
לא נותן לעצמי לחוש דחייה
כלפי דבר, להפך, גם אם חשוך
והפרצופים מפוחדים
אני הולך רגיל,
יודע שהם כמוני
כנראה קצת אבודים.
יודע שזו הזדמנות,
להרגיש בבית
גם בפינה הזו של החיים. .. כמו ברחובות כך גם בחיים
יוצא לכולנו להיקלע לאזורים חשוכים.
זו יכולה להיות
התמודדות עם פחדים וחרדות,
התמודדות עם אתגרים חדשים או רגשות
זו יכולה להיות תקופה
שבה הכל כל כך מבולבל
שהתחושה כלל לא ברורה. כמו ברחובות כך גם בחיים, במקום לרוץ ולהילחץ עדיף להאט, לתת לפחדים להתפוגג ולראות את הדרך שמתגלה
כשההכרה מתבהרת. ..
החיים אף פעם לא הולכים לאיבוד, זו רק המודעות שלנו שמתערפלת, הבית הפנימי אף פעם
לא רחוק באמת. .. תרפיה עכשווית מפגשים פרטניים בזום: מור 054-6899529