ישנן דרכים רבות להישאר בעבר,
אחת מהן היא לא לסלוח. והאמת היא שגם אם נרצה לסלוח, כל עוד ישנם זכרונות רעילים
שאיננו מסוגלים לעבד, הם ימשיכו להרעיל
את המציאות שלנו. איך מעבדים פגיעה מהעבר? איך מפתחים קבלה
כשזכרונות מסויימים
אינם מרפים. כמו מוקשים לא נראים,
הם מופעים בחיינו
וחושפים עצב חשוף שגורם להתפרצויות, סגירות
וניתוק הולך וגובר מעצמנו, מאנשים ובסופו של דבר מהחיים. אין דבר חשוב יותר
מפיתוח היכולת האלכימאית של הלב, ללא היכולת הזו, העבר הופך להווה נצחי מסיח דעת מהטבע המתחדש של החיים. ואותו לא ניתן לזייף,
התחדשות אינה יכולה להיכפות עיי הראש, היא תתרחש עם הזמן, כשנצליח להשלים,
להבין ולשחרר זיכרונות לא פתורים,
אהבות לא ממומשות,
חלומות לא מוגשמים. ההגשמה היחידה
היא הכנות שלנו עכשיו,
ההכרה שגם אם יש בנו
כאב או כעס, עליהם להתגלות
ובזמנם להשתחרר
גם אם אנחנו צודקים. לראות את החיים כשלמים,
לזכור שגם אם איננו מזהים עדיין
את פשר הכאב שחווינו, חשוב לכוון לסליחה -
כאב טינה או צער
הם מצבי ביניים
ואינם צריכים להיות תלויים
בהתנהלות של אחרים. זו אולי הסליחה האמיתית,
הידיעה שמערכת היחסים
היחידה שלנו היא עם החיים. הידיעה שאנחנו הטבע
ובטבע רק מה שמת מקשיח, מה שחיי נשאר רך,
מסתגל וגמיש בפני החיים.
...
תרפיה עכשווית מפגשים פרטניים בתל אביב: מור 054-6899529