יש אנשים שיודעים בתוך תוכם שמעולם לא אפשרו לעצמם לגעת בכאב.
אז הם חיים חיים שלמים בסיפורים שהם חווים כאב וקושי.
כמו מקדש, הם הפכו את חייהם לקיר הקדשה לכאב, מדברים על כאב, קושי, מתכווצים ולעולם לא משנים את דרכם כי כאב לא באמת ננגע וקושי לא באמת נחווה.
וזהו צחוק הגורל שהם מציגים את עצמם כרגישים, כשהאמת היא שכל ההצגה היא מסלול הסוואה לאגו נמנע המפחד מלחוות באמת, מלחיות חיים מלאים. ....
דרך כאב הלידה
נולדים חיים חדשים וכך גם בהמשך החיים, מכאב שנחווה עמוקות אנשים צומחים.
אלה שמדברים על אהבה כנראה שמעולם לא חוו אותה.
אלו שמספרים שוב ושוב על כאב הם אלו שנמנעים מלחוות אותו.
מה שנחווה באמת חולף ומשתנה.
כמו מים לאדים ואדים לעננים ועננים לשמיים ומים.
מהדברים שנימנע נפגוש שוב
עד שנשתנה באמצעותם ונהפוך לצורה חדשה.
.....
לכן עדיף לפעול בשקט להודות בכאב אך לא להתמכר לאווירה, מאוחר יותר תגיע ההבנה.
איך שהכאב היה רק אשליה איך מה שהיה היה ועכשיו די אפשר להסתכן
ולהיפצע.
לאפשר לחיים לייצר בחיינו מציאות חדשה.
תרפיה עכשווית
מפגשים פרטניים בתל אביב:
מור 054-6899529
Commentaires